את לימודיי הגבוהים התחלתי כסטודנט לסיעוד, ואף הועסקתי כאח מוסמך ב-7 השנים האחרונות. עם זאת, אהבתי לשפות ולמגוון תרבויות הביאה אותי לשוב לאקדמיה על מנת למצות את כישוריי בתחום זה. כיום אני מסיים תואר בלימודי אסיה-יפן וכן בשפה וספרות ערבית.

כערבי שגדל בירושלים אני מרגיש כי השפה הינה כלי הכרחי ליצור גשר אמיתי ויציב בין התרבויות השונות המתקיימות באזור, שכן רק כך הן תוכלנה לייצר דיאלוג מאוזן בין שני הצדדים. הלוא רק כשמבינים האחד את השני באופן עמוק ויסודי, דיאלוג זה יכול להתקיים. על פי השקפתי, כאשר אדם לומד שפה הוא לא מרוויח את יכולת הדיבור לבדה, אלא גם פרספקטיבה חדשה ושונה לחלוטין על העולם, על חברות ועל תרבויות אחרות, מה שעוזר לו לראות צדדים שנסתרו ממנו בעבר.

התעניינותי בשפות מתפרשת על פני שני מישורים עיקריים, הראשון הוא ניבים – שכן אני רואה שפות כישות חיה שתמיד ממשיכה ומתפתחת – והשני הינו ספרות רוחנית-סופית שכן אני רואה בזרם זה חלל ראוי לייצוג הלהטב"קי בתוך הספרות הערבית .

ارفع كلماتك وليس صوتك ، فالمطر هو من يجعل الزهور تنمو وليس الرعد

(ג'לאל א-דין רומי)

אני בוגרת החוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית ובעלת תואר במשפטים. למרות אהבתי ארוכת השנים לשפה הערבית, אל לימודי הערבית הגעתי כמעט במקרה.

לאחר שביליתי שנה בתור מתנדבת בבית ספר בישוב הערבי טירה הגעתי לירושלים ללימודי משפטים מתוך מחשבה להיות עו"ד. לימודיי בחוג לשפה וספרות ערבית היו מבחינתי לכיף ולהעשרה. בזמן הלימודים שלי הבנתי שהסטודנטים היהודים והערבים לא מתקשרים ברמה החברתית ופתחתי פרויקט בשם "חילופי שפה" כדי לגרום להם לשפר את יכולות הדיבור שלהם ולהביא לחיזוק הקשר ביניהם.

לפרויקט הצטרפו עוד ועוד משתתפים ובהדרגה החלו לבקש ממני ללמד אותם ערבית מדוברת. עד סוף הסטאז' שלי בלשכה המשפטית במשרד להגנת הסביבה הבנתי שעו"ד אני כבר לא הולכת להיות והתחלתי ללמד ערבית מדוברת במשרה מלאה. 

אל היחידה ללימוד שפות הגעתי על מנת לבנות תכנית חדשה של "ערבית בערבית" ללימודי השפה הערבית (MSA). התכנית נותנת מענה לכל השאלות שעלו לי בראש בזמן הלימודים שלי ולא ידעתי לבטא אותן. מוזמנים, יהיה מעניין.

למדתי לתואר ראשון ושני כאן באוניברסיטה העברית, בחוג לתרבויות מרכז אירופה ומזרחה ובחוג לשפה וספרות ערבית. כבר מגיל צעיר התעניינתי בשפות וגם בתיאטרון ובמשחק. למעשה, אני חושבת שיש קשר עמוק בין תיאטרון לבין שפות ובין כישורי משחק לכישורי הוראת שפות. בצעירותי הוריי טיפחו אצלי את האהבה לשפה הערבית הספרותית; נחשפתי רבות ליצירות בשפה ואף גילמתי במחזות דמויות המשוחחות בערבית ספרותית. בעוד שמרבית דוברי הערבית אינם מדברים באופן שוטף בערבית ספרותית אלא בערבית מדוברת, רכשתי את הערבית הספרותית כמעין שפת-אם נוספת. רקע זה הביא אותי להעמיק בשפה ובספרות במסגרת לימודיי באוניברסיטה, ובהמשך, להוראת השפה הערבית התקנית המודרנית (MSA).

לימודיי באוניברסיטה הקנו לי כלי ניתוח ומחקר מתוך העיסוק האקדמי בערבית ובגרמנית. המשכתי לצבור ניסיון ברכישת שפות ונחשפתי לשיטות לימוד והוראה מגוונות. לצד ההנאה שלי מלימודי השפות, מצאתי עצמי מוטרדת מכך שתלמידי שפות רבים סביבי, בפרט בלימודי הערבית, לא הצליחו לתקשר בשפה. כלומר הם רכשו ידע רב על השפה ומאוד התעניינו בשפה, אך לא הצליחו לעבור מהבנה פסיבית ליכולת אקטיבית – לשימוש של ממש בשפה. הרגשתי רצון עז להקנות את הערבית הפעילה לאחרים כך שיוכלו לשלוט בשפה כדוברים.

במסגרת הקמת היחידה ללימודי שפות, הצטרפתי ליזמה לחדש את לימודי הערבית באוניברסיטה העברית באופן שנתפס כמהפכה של ממש. מיד התחברתי לכוונה של היחידה להנחיל את הערבית הספרותית כשפה חיה, בדגש על רכישת יכולות פעילות וידע תרבותי מעמיק.

אני מאוד נהנית להנגיש את השפה ואת התרבות לתלמידי התוכנית החדשה. התלמידים חדורי מוטיבציה וסקרנים, והתוצאות עולות על הציפיות שלהם. התרשמתי שהם לא האמינו שיוכלו לדבר בערבית ולהבין שיעור שמתנהל כולו בערבית כבר מהשיעור הראשון. כעת הערבית הופכת עבורם לנגישה, שימושית וידידותית. אנחנו הופכים את שפת ה"אחר" לשפה שהתלמידים אוהבים ומגשרים על פערים עמוקים בחוויית החיים שלנו פה.