למדתי לתואר ראשון ושני כאן באוניברסיטה העברית, בחוג לתרבויות מרכז אירופה ומזרחה ובחוג לשפה וספרות ערבית. כבר מגיל צעיר התעניינתי בשפות וגם בתיאטרון ובמשחק. למעשה, אני חושבת שיש קשר עמוק בין תיאטרון לבין שפות ובין כישורי משחק לכישורי הוראת שפות. בצעירותי הוריי טיפחו אצלי את האהבה לשפה הערבית הספרותית; נחשפתי רבות ליצירות בשפה ואף גילמתי במחזות דמויות המשוחחות בערבית ספרותית. בעוד שמרבית דוברי הערבית אינם מדברים באופן שוטף בערבית ספרותית אלא בערבית מדוברת, רכשתי את הערבית הספרותית כמעין שפת-אם נוספת. רקע זה הביא אותי להעמיק בשפה ובספרות במסגרת לימודיי באוניברסיטה, ובהמשך, להוראת השפה הערבית התקנית המודרנית (MSA).
לימודיי באוניברסיטה הקנו לי כלי ניתוח ומחקר מתוך העיסוק האקדמי בערבית ובגרמנית. המשכתי לצבור ניסיון ברכישת שפות ונחשפתי לשיטות לימוד והוראה מגוונות. לצד ההנאה שלי מלימודי השפות, מצאתי עצמי מוטרדת מכך שתלמידי שפות רבים סביבי, בפרט בלימודי הערבית, לא הצליחו לתקשר בשפה. כלומר הם רכשו ידע רב על השפה ומאוד התעניינו בשפה, אך לא הצליחו לעבור מהבנה פסיבית ליכולת אקטיבית – לשימוש של ממש בשפה. הרגשתי רצון עז להקנות את הערבית הפעילה לאחרים כך שיוכלו לשלוט בשפה כדוברים.
במסגרת הקמת היחידה ללימודי שפות, הצטרפתי ליזמה לחדש את לימודי הערבית באוניברסיטה העברית באופן שנתפס כמהפכה של ממש. מיד התחברתי לכוונה של היחידה להנחיל את הערבית הספרותית כשפה חיה, בדגש על רכישת יכולות פעילות וידע תרבותי מעמיק.
אני מאוד נהנית להנגיש את השפה ואת התרבות לתלמידי התוכנית החדשה. התלמידים חדורי מוטיבציה וסקרנים, והתוצאות עולות על הציפיות שלהם. התרשמתי שהם לא האמינו שיוכלו לדבר בערבית ולהבין שיעור שמתנהל כולו בערבית כבר מהשיעור הראשון. כעת הערבית הופכת עבורם לנגישה, שימושית וידידותית. אנחנו הופכים את שפת ה"אחר" לשפה שהתלמידים אוהבים ומגשרים על פערים עמוקים בחוויית החיים שלנו פה.