שלום, קוראים לי דזה חאו ונולדתי בשאנגחאי בסין. אני מלמד סינית מדוברת באוניברסיטה העברית.

אחרי שסיימתי את התואר הראשון שלי בספרות ובלשנות, טסתי לעיר קונמינג ללמוד עברית תנ"כית. שם הכרתי הרבה תיירים ישראלים, מהם למדתי קצת על התרבות הישראלית: תרבות טיול כתרמילאי. יש לישראלים שנה או שנתיים לטייל ולחשוב על מה לעשות בעתיד. זה נשמע כיף.

על מנת לגלות יותר את התרבות וההיסטוריה, החלטתי לטוס לישראל. בינתיים אני כבר פה שנתיים, ובמשך הזמן למדתי את התואר השני בלימודי ישראל. מה שגיליתי עכשיו הוא שלמרות המדינה הקטנה, ישראלים יודעים איך לעשות כיף עם מה שיש ולנוח טוב. אני רוצה ללמוד יותר על החברה ולהראות לסינים את התרבות הישראלית וגם לישראלים את התרבות הסינית.

שפה היא ממש קסם. לפני שלמדתי עברית דיברתי עם ישראלים באנגלית, וזה לא משהו. אחרי שלמדתי עברית, פגשתי ישראלים וגם סינים בטיוליי ומיד הפכנו לחברים משום שאני יכול לצחוק את הצחוקים שלהם, ולשתף את האוכל הטעים ולהתלונן על דברים לא טובים בשתי התרבויות. יותר שפות הן יותר משפחות.

אני ממש אשמח ללמד ישראלים שבוחרים ללמוד סינית מכיוון שבסוף זאת לא רק שפה שאני מלמד אותם, אלא גם עיר גדולה שאנחנו בונים ביחד. ככל שהעיר תגדל, נבין אחד את השני יותר טוב ונהיה יותר קרובים.  

 

故不积跬步，无以至千里；不积小流，无以成江海。骐骥一跃，不能十步，驽马十驾，功在不舍。锲而舍之，朽木不折；锲而不舍，金石可镂。
《荀子·劝学》